לפניי עתירה לביטולו של פסק בוררות שניתן ביום 20.9.12 ד' תשרי תשע"ג,
על-ידי בית דין צדק "חניכי הישיבות" בבני ברק בהרכב של שלושת הדיינים
:
הרב סגל, הרב טוקצינסקי והרב יעקב אביטן (להלן -
הפסק או
פסק הבוררות).
רקע עובדתי
הסכסוך בין בעלי הדין מתייחס לדירת מגורים הנמצאת ברחוב הרב הרצוג 25 בבני-ברק והשייכת ככל הנראה לאמו של המבקש (להלן -
אקרמן). ביום י"ז אב תשע"א,
17.8.11, נחתם בין אקרמן לבין המשיב (להלן -
ערבליך) הסכם שכירות ביחס לדירה לתקופה החל מיום 15.9.11 למשך שנה + אופציה לשנתיים נוספות, בשכ"ד של
2,500 ש"ח לחודש. אלא ששבוע לאחר מכן, ביום כ"ג באב תשע"א,
23.8.11 (התאריך, שלא מופיע בבירור על ההסכם, אושר על-ידי אקרמן בחקירתו - עמוד 2 שורה 29 לפרוטוקול) חתם אקרמן על הסכם שכירות שני ביחס לאותה דירה עם מרדכי יוסף ועקנין (להלן -
ועקנין) לתקופה החל מיום 1.9.11 למשך שנה + אופציה לשנה, בדמי שכירות של
3,400 ש"ח לחודש. ועקנין נכנס לדירה ועודנו מתגורר בה עם משפחתו.
אקרמן לא מכחיש את חתימתו על שני הסכמי השכירות, ולטענתו חתם על הסכם השכירות השני עם ועקנין מאחר ובתו של ערבליך, בעבורה נשכרה הדירה, סירבה לגור בה, ועל כן ניסה ערבליך להשכירה לאחר בלי לבקש את רשותו. לדבריו, ערבליך ניהל מאחורי גבו משא ומתן עם ועקנין במטרה להשכיר לו את הדירה, ומשנודע לו הדבר, השכיר את הדירה לועקנין במישרין.
ערבליך טוען כי מאחר ואקרמן הינו תושב נתיבות, ומתגורר הרחק מהדירה, סוכם ביניהם כי ערבליך ישכור את הדירה תמורת 2,500 ש"ח לחודש, יטפל בדירה לצורך השכרתה לאחרים, וייטול לעצמו את דמי השכירות שיקבל. לדבריו, אקרמן הפר את ההסכם ביניהם, ובטרם מצא שוכר, עקף אותו והשכיר את הדירה לועקנין תמורת דמי שכירות גבוהים יותר.
מקובל על השניים כי פנו לדין תורה, כי נתקיימה ישיבת בוררות, שלאחריה ביקשו לעכב את הפסק לצורך ניהול משא ומתן לפשרה. משא ומתן לצרכי פשרה אמנם התנהל בתיווכו של מר נהוראי שלמה (שעוד ידובר בו), אולם על שהוסכם בפגישה זו, אם בכלל, ועל שאירע לאחר מכן - הדעות חלוקות. מכל מקום, התקיימה ככל הנראה ישיבה נוספת בפני הדיינים, וביום 20.9.12 ניתן פסק הבוררות נשוא בקשת הביטול.
עילות הביטול
בבקשת הביטול טוען אקרמן כי יש לבטל את פסק הבורר מחמת הטעמים הבאים:
האחד - העדר סמכות. הדירה שייכת לאמו של אקרמן, לאקרמן לא היה ייפוי כוח לפעול בשמה, ובית הדין היה משולל סמכות לדון בעניינה.
השני - לפי העילה הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן -
החוק): "
לא היה הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים". לדבריו, "
הבוררים בבית דין צדק חניכי הישיבות כפו על המבקש לחתום על שטר בוררות ובאם לא כן יוצא נגדו 'כתב סירוב' שכולל בתוכו חרם ונידוי
...".
השלישי - לפי העילה הקבועה בסעיף 24(4) לחוק: "
לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". לטענתו: "
ביקש מביה"ד להזמין עד מטעמו וביה"ד סירב בכל תוקף
,
מדובר בעד מרכזי" (המדובר במצהיר נהוראי שלמה).
בתצהירו אף הרחיק לכת וטען כי "
נעשתה כאן כפיה, שקר, רמאות וזיוף
".
פסק הבוררות
בפסק הבוררות נקבע כי אקרמן אכן השכיר את הדירה פעם שנייה ללא רשותו של השוכר ערבליך. באשר לאמינותו של אקרמן ציין בית הדין כי הטענות שהעלה "
לאחר שמיעת שני הצדדים לא התקבלו ע"ד ביה"ד הן מבחינה מציאותית והן מבחינה הלכתית ע"י בירור יסודי בהל' הנוגעים לענין".
עוד קבעו הדיינים כי מאחר וערבליך הסכים לפשרה לפיה ישולם לו ע"י אקרמן סך של 350 ש"ח לחודש, הם מחייבים את אקרמן לשלם לע סך של 3,500 ש"ח בגין שנת השכירות הראשונה, וסך של 4,200 ש"ח עבור שנת השכירות השנייה, בפריסה לתשלומים. עוד נקבע כי באשר לשנה השלישית, לגביה ניתנה לערבליך אופציה (בעוד חוזה השכירות עם וקנין היה לשנתיים בלבד) יחליט ערבליך אם ברצונו לקבל 350 ש"ח לחודש או להשכירה לאחר בשנה זו.
הדיון
במהלך הדיון הפליגו בעלי הדין אל עבר מחוזות עסקת היסוד, ולא שעו לדברי בית המשפט להתמקד בעילות הביטול. ערבליך לא היה מיוצג, אקרמן, אמנם הגיש את הבקשה בעצמו, אך יוצג בדיון ע"י עו"ד מטעמו, אף הביא לעזרתו את המצהיר נהוראי שלמה, שנטען לגביו כי הינו חולה וכי יש לדחות את הדיון בגין כך. זמן קצר לאחר שהבקשה לדחיית הדיון נדחתה, התייצב המצהיר בבית המשפט.
דיון והכרעה
1. בראשית, יש להסיר מסדר היום את טענת חוסר הסמכות בהעדר יפוי כוח מאמו של אקרמן, שהינה הבעלים של הדירה.